איך אני מקשיבה לרגשות שלי

טל שמידט

טל שמידט

נשואה ואם לארבעה אוצרות, מחנכת ואוהבת את החינוך בנשמתי.
מאמינה שהשם יתברך רוצה שיהיה לנו טוב- ויש לנו את היכולת לבחור בחיים, גם במצבים שקשה לנו מאד להאמין שיש לנו בכלל בחירה…
השאיפה שלי היא לעזור לנשים נערות וילדים לבחור בחיים, לבחור את הפס קול הפנימי שמתנגן בתוך הלב של כל אחד מאיתנו.

במשך היום כל אחת מאיתנו עוברת עליות וירידות, מגוון ענק של התמודדויות. מול עצמה, מול המשפחה והחברות, העבודה והלימודים- כל יום אתגרים חדשים. יש נשים שנבנות, גדלות, מתפתחות ומצליחות להתמודד עם אתגרי החיים. אבל, יש גם מציאות אחרת- של נשים ונערות שלא מרגישות שהן מצליחות. נשים שחוות תסכול יומיומי, הרגשה של הר געש שעוד רגע מתפוצץ, כל התמודדות בשבילן היא כמעט בלתי אפשרית, והן נמצאות במציאות של הישרדות פנימית מתמדת.

הקשבה פנימית לרגשות זה אחד הכלים המרכזיים ביותר בבניין נפש יציבה ובריאה. תחושת הבלבול, החוסר וודאות והחוסר בטחון עצמי נמצאים עמוק בליבם של הרבה אנשים שסובבים אותנו, במיוחד בגיל הנערות. "מי אמר שאני צודקת…?", "אולי זה לא בסדר מה שאני מרגישה…?", "רק אני מרגישה ככה..?", "אבל למה אני חושבת את זה..?".

מעיין רעל עצמי, כהות רגשות מוחלטת ביחס לעצמינו, הרגשה של חסימה רגשית. תחושה של חוסר אונים פנימית ביחס לתפיסה העצמית שלנו- האם אני מרגישה נכון? זה באמת ככה? מי אמר שאני צודקת? אז למה היא חושבת אחרת..? המחשבות האלו ממש הורסות את הבניין העצמי של האישיות, כי הן שמות איקס גדול על התהליך הפנימי שלנו- על הרגשות והמחשבות שלנו, ואז איך אפשר להתקדם..? יש רק נסיגה ותהליך של ריחוק שמוליד שנאה עצמית.

כלים להתמודדות עם חסימה רגשית-

נקודת היסוד הראשונה היא- לתת לגיטימציה להרגיש- לא מכחישים את מה שמרגישים. כפי שאומר הרבי מפיאסצנה- "איך יוכל החי להכחיש את אשר בעליל בקרבו חי"- (הכשרת האברכים עמוד שמה). את מרגישה ככה? זה עובדה. לא מכחישים אותה. זאת האמת. נותנים לעצמנו להרגיש אותה, זה בסדר גם אם הרגשות הם שליליים ורעים. זה מה שאנחנו מרגישים.

השלב הבא הוא לזהות הרגשות שיש בתוכנו, ולתת להם שמות-לשיים אותם. "אני מרגישה כעס ענק על..", "אני מאוכזבת בגלל ש..", "אני מבולבלת..". תני שם לרגש שלך, תני לו מקום. תהיי איתו, הכחשה שלו רק תגרום לגדילה ולהעצמה שלילית שלו. דווקא ההקשבה אליו, גם היא כאבת היא זאת שמשחררת אותו, ואותך. מותר לך להרגיש הכל, זה בסדר. את יכולה גם לכתוב או לצייר את הרגש שבוער בך עכשיו- זה דווקא ייתן לך כח ויכולת להבין מה עובר עלייך, גם אם זה כואב זה עדיף מאשר לברוח לתחליפים זולים לבנייה הנפשית. כשאני מזהה את הרגשות- ונותנת להם מקום בתוכי, רק אז אני יכולה לנתב את עצמי לעבודה פנימית, ולקבל את עצמי.

כמו שמתאר לנו זאת בשפתו הציורית הרבי מפיאסצנה-  

"כי את הכלל הזה חקוק על ליבך, אף הפשוט מישראל, אם יאזין לקולי נשמתו ויקשב לגניחות ייסוריה ולזמרי שמותיה, לתרועת טיפוסי עליותיה ולרעש ירידותיה, אז אף מן מאורעות יום אחד ספר עב וגדול היה יכול לרשום…." (חובת התלמידים עמוד קנא)- קחי מחברת שתהיה יומן מסע לנשמה שלך, יומן מסע לתהליך המיוחד שאת עוברת, ותכתבי בו מידי פעם רגשות שהיו לך באותו היום, עליות וירידות, את מסע הנפש שלך. זהו כלי מיוחד שדרכו אפשר להכיר את עצמי באופן תהליכי ועמוק.

עוד כלים ומאמרים מטל שמידט

שתפו בפייסבוק
לשלוח באימייל
להדפסת המאמר